13 בנובמבר 2026 · מיסוי מקרקעין
דירה מוזנחת והפטור ממס שבח: המצב הפיזי ביום המכירה, הייעוד התכנוני וכדאיות השיפוץ
הפטורים ממס שבח במכירת דירה והחישוב הליניארי המוטב חלים רק על דירת מגורים כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין. דירה בבניין מגורים, שהיתר הבנייה שלה ניתן למגורים, עשויה שלא לעמוד בהגדרה אם ביום המכירה אין בה מטבח, חדר רחצה ומערכות חשמל ומים שאפשר להשתמש בהם.
ההגדרה בסעיף 1 לחוק
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), מגדיר בסעיף 1 דירת מגורים כ"דירה או חלק מדירה, שבנייתה נסתיימה והיא בבעלותו או בחכירתו של יחיד, ומשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפי טיבה, למעט דירה המהווה מלאי עסקי לענין מס הכנסה". בהגדרה ארבעה תנאים מצטברים: בניית הדירה הסתיימה, הזכות בה מוחזקת בידי יחיד, היא משמשת למגורים או מיועדת להם לפי טיבה, והיא אינה מלאי עסקי. דירה שאינה עומדת באחד התנאים אינה דירת מגורים, גם כששלושת האחרים מתקיימים.
המונח "דירה" אינו מוגדר בחוק. הפסיקה נעזרת בהגדרה שבסעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שלפיה דירה היא חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר. התנאי השלישי כולל שתי חלופות: הדירה משמשת למגורים בפועל, או שהיא מיועדת למגורים לפי טיבה. דירה שעמדה ריקה זמן רב יכולה לעמוד רק בחלופה השנייה.
ההקלות התלויות בהגדרה
הפטורים שבסעיף 49ב לחוק חלים על מכירת "דירת מגורים מזכה". סעיף 49 מגדיר אותה כדירת מגורים ששימשה בעיקרה למגורים בארבע חמישיות מהתקופה שבשלה מחושב השבח, או בארבע השנים שקדמו למכירתה, וקובע שתקופה שבה לא נעשה בדירה שימוש כלשהו תיחשב תקופה שבה שימשה הדירה למגורים. דירה שעמדה ריקה שנים יכולה אפוא להיות דירת מגורים מזכה, בתנאי שהיא עומדת קודם לכן בהגדרה הבסיסית שבסעיף 1, ובכלל זה בתנאי שהיא מיועדת למגורים לפי טיבה.
סעיף 48א(ב2) לחוק קובע את החישוב הליניארי המוטב. במכירת דירת מגורים מזכה שנרכשה לפני 1 בינואר 2014, השבח הריאלי שנצבר עד אותו יום פטור ממס, ועל יתרת השבח הריאלי חל מס בשיעור הקבוע בסעיף 48א(ב)(1), 25%. גם החישוב הליניארי המוטב מותנה בכך שהנכס הוא דירת מגורים.
ההגדרה חלה גם על הרוכש. מס רכישה על זכות במקרקעין שאינה דירת מגורים הוא 6% משווי המכירה, לפי תקנה 2(1) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, ובדירת מגורים חלות מדרגות שנקבעו לפי סוג הרוכש ומספר הדירות שבבעלותו. מנהל מיסוי מקרקעין מסווג את אותו נכס בשתי השומות, של המוכר ושל הרוכש, והסיווג משפיע על שתיהן.
המועד הקובע: יום המכירה
תנאי ההגדרה נבחנים ביום המכירה. בע"א 2170/03 שכנר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נט(2) 250 (2004) (להלן: "עניין שכנר"), קבע בית המשפט העליון שהמועד הקובע לבחינת התקיימות היסודות הוא מועד אירוע המס, מועד מכירת הזכות במקרקעין, משום שהפטור מתגבש עם התרחשות אירוע המס. מצב הדירה שנים לפני המכירה, ושיפוץ שעשה הרוכש אחריה, משמשים לכל היותר ראיה למצבה ביום המכירה.
דירת מעטפת
דירת מעטפת היא דירה בבניין שבנייתו הסתיימה, שעבודות הפנים שלה לא בוצעו: אין בה כלים סניטריים וברזים, ריצוף, דלתות פנים וכיוצא באלה. בע"א 6107/20 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' מעין (19 ביולי 2022) (להלן: "עניין מעין") החזיקו בני זוג דירה במצב מעטפת בקומה 16 של בניין ברחוב רוטשילד 1 בתל אביב. הם השלימו בה שיפוץ ביום 23 בדצמבר 2013, וביום 25 בדצמבר 2013 חתמו על הסכם למכירתה ב-45 מיליון ש"ח. הרוכש ראה בה דירת מעטפת, לא התעניין בטיב השיפוץ ובהיקפו, והחל להרוס את השיפוץ סמוך לאחר הרכישה. מנהל מיסוי מקרקעין טען שהשיפוץ נועד רק לקבל פטור ממס שבח לפני כניסת תיקון 76 לחוק לתוקף בתחילת 2014. בית המשפט העליון דחה ברוב דעות את ערעור המנהל, קבע שהדירה תמוסה כדירת מגורים, וראה בשיפוץ תכנון מס לגיטימי, אף שלשיפוץ לא היה טעם מסחרי. ועדת הערר שדנה באותו עניין (ו"ע (ת"א) 28079-10-15 מעין נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (19 ביולי 2020)) קבעה שנכס בבניין מגורים, המחובר לרשת החשמל והמים, יכול להיחשב דירת מגורים גם כשחסרים בו מתקנים, אם אפשר להתקין אותם בנקל.
במס רכישה ההגדרה של דירת מגורים שונה, וכוללת גם דירה שבנייתה טרם הסתיימה. ההחלטות בעניין דירת מעטפת, דירה עם עבודות גמר חסרות ושלד בבנייה מרוכזות במאמר על מס רכישה בדירה שבנייתה לא הסתיימה.
המבחן האובייקטיבי-פיזי
בע"א 668/82 כורש נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לט(2) 385 (1985), קבע בית המשפט העליון שהמילים "לפי טיבה" מלמדות על בחירת המחוקק במבחן אובייקטיבי, וכוונת הבעלים אינה קובעת. יש לבדוק את הדירה כמות שהיא, ולראות אם היא עשויה לשמש בפועל למגורים מבחינת המבנה ומבחינת המתקנים החיוניים לשימוש רגיל וסביר של דיירים, כגון מתקני חשמל ומים, שירותים ומטבח. לפי אותו פסק דין, דירה שמשמשת משרד, ושנותרו בה מטבח, שירותים ומתקני חשמל ומים, אינה משנה את טיבה גם כשבעליה אינו מייעד אותה למגורים. הטיב משתנה כשהמבנה משתנה, למשל כשחדרי השירותים או המטבח נהרסים.
בע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מג(1) 743 (1989), נבחן הנכס מנקודת מבטו של אדם סביר: האם אדם סביר היה בוחר בנכס כדי לגור בו. גם לפי ניסוח זה, השאלה היא אם יש בנכס מתקנים בסיסיים למגורים, כגון מטבח, מקלחת, שירותים, ואספקת מים וחשמל.
מבחני העזר מעניין שכנר
בעניין שכנר קבע בית המשפט העליון שהפוטנציאל הממשי לשמש למגורים נבחן בכל מקרה לפי כלל נסיבותיו, ובהן אופי הנכס ומתקניו הפנימיים, תוכניות הבינוי של הנכס, סביבתו, מועד בנייתו והשימוש שנעשה בו בפועל. נכס שנבנה לפני מאה שנה אינו נמדד באותם סטנדרטים כמו נכס שנבנה זה עתה. הפסיקה שבאה אחרי עניין שכנר קבעה שקיומם של כל המתקנים הפיזיים אינו מחייב לקבוע שהנכס הוא דירת מגורים, ושהיעדרו של חלק מהם אינו שולל זאת בהכרח (ע"א 1046/12 חכים נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (21 בינואר 2014); ו"ע 4036-03-14 לין נ' מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב (8 במרץ 2016)).
הייעוד התכנוני וסיבת ההזנחה
הייעוד התכנוני של הנכס, לפי תוכנית המתאר והיתר הבנייה, נשקל בין הנסיבות, והפסיקה רואה בו נקודת מוצא (ע"א 237/87 גולן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מד(3) 348 (1990)). שתי החלטות של ועדת הערר בחיפה ייחסו לו משקל שונה. בו"ע 20028-12-14 מנו נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11 ביוני 2018) (להלן: "עניין מנו") ניתן לייעוד התכנוני משקל מכריע, ונשקל גם אם מצבו של הנכס הידרדר שלא מרצון הבעלים. בו"ע 1701-07-24 שוורץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (17 באוגוסט 2026) (להלן: "עניין שוורץ", המכונה גם עניין יעקובי, על שם המנוחה) דחתה הוועדה את שתי הקביעות. הטבלה מציגה את שתי הגישות כפי שהן מתוארות בעניין שוורץ.
| נושא | עניין מנו (2018) | עניין שוורץ (2026) |
|---|---|---|
| משקל הייעוד התכנוני | משקל מכריע | רכיב אחד מבין הרכיבים הנבחנים. כשהנכס מוזנח והרוס ביום המכירה, המבחן הפיזי גובר |
| הסיבה להידרדרות מצב הנכס | נשקל אם הנכס הידרדר שלא מרצון הבעלים | אין לסיבה ולזהות האחראי חשיבות להכרעה |
לפי עניין שוורץ, אם הייעוד התכנוני יכריע תמיד, המבחן הפיזי יתרוקן מתוכן. בחינת הסיבה להידרדרות מחייבת בירור של כוונות הבעלים ומניעיו, שמנהל מיסוי מקרקעין אינו יכול לבדוק באופן פשוט וחד משמעי, ובפרט כשהבעלים נפטר לפני שנים רבות ואין מידע על השימוש בנכס ועל מצבו לפני מותו.
הדירות ברחוב נורדאו וברחוב ויצמן בחיפה
בעניין שוורץ מכר מנהל עיזבון שתי דירות בחיפה, ברחוב נורדאו 28 וברחוב חיים ויצמן 5, שהיו בבעלות אישה שנפטרה ביום 17 בספטמבר 1990. הדירות עמדו ריקות יותר משלושים שנה. שתיהן בבניינים שנבנו בשנות השלושים של המאה העשרים, באזור שייעודו מגורים, והיתרי הבנייה שלהן ניתנו למגורים. מנהל העיזבון ביקש חישוב ליניארי מוטב, ומנהל מיסוי מקרקעין סירב. הוועדה קבעה שהדירות לא היו בבעלות יחיד, וקביעה זו נדונה במאמר על דירה שהוקדשה בצוואה. מעבר לנדרש בחנה הוועדה גם אם הדירות היו מיועדות למגורים לפי טיבן.
את מצב הדירות למדה הוועדה משתי חוות דעת שמאיות לכל דירה: האחת משנת 2006, והשנייה מינואר 2022, שהוזמנה בידי מנהל העיזבון לקראת המכירה. בדירה ברחוב ויצמן פרצה שריפה כמה שנים לפני המכירה. חוות הדעת מ-2022 תיארה דירה מפויחת, קירות ותקרה בלי טיח וצבע, ברזל בטון חשוף בתקרה, צנרת חשמל בלי שקעים ומפסקים, היעדר תאורה, וחלונות עץ ישנים עם שמשות שבורות, וקבעה שיש להקים מחדש את מערכות החשמל והאינסטלציה ולהתקין מטבח וחדר רחצה. מהתמונות שצורפו אי אפשר היה להבחין במטבח או בחדר רחצה.
הדירה ברחוב נורדאו הייתה במצב טוב יותר. חוות הדעת מ-2006 תיארה יונים, צואה ונוצות בכל הדירה, רטיבות, תקרה מתקלפת עם ברזל חשוף ומטבח הרוס, וחוות הדעת מ-2022 תיארה ארונות מטבח הרוסים שיש להחליף, חדר רחצה בלוי ובחלק מהחדרים היעדר דלתות. מנהל העיזבון טען שלפחות הדירה ברחוב נורדאו היא דירת מגורים. הוועדה קבעה שכל נכס נבחן בפני עצמו, לפי מצבו הפיזי ביום המכירה, ושההשוואה בין שתי הדירות אינה רלוונטית. מטבח שאי אפשר להשתמש בו ביום המכירה אינו מטבח לצורך המבחן, וחוות הדעת לא כללו צילום של חדר הרחצה. שתי חוות הדעת קבעו שגם דירה זו אינה ראויה למגורים ונדרש בה שיפוץ כולל.
הוועדה הוסיפה לשיקולים שלושה נתונים: הדירות לא שימשו למגורים עשרות שנים; הצוואה ייעדה אותן לנופש של שבוע, כמעין מלוניות, ולא למגורים; ועיריית חיפה פטרה אותן מארנונה כנכסים הרוסים וריקים. הוועדה קבעה ששתי הדירות לא היו מיועדות למגורים לפי טיבן ביום המכירה.
כדאיות כלכלית של שיפוץ
מנהל העיזבון טען, בהסתמך על חוות הדעת השמאית שהזמין, שהשקעה בשיפוץ הייתה כדאית, ושכל סכום שהושקע העלה את שווי הדירה בהתאם. בעניין שוורץ נקבע שבחינת כדאיות כלכלית היא בחינה יחסית: היחס בין שווי הנכס לפני השיפוץ, עלות השיפוץ, השווי אחריו, ודמי השכירות שאפשר לקבל אחריו. לפי חוות הדעת מ-2006, שווי הדירה ברחוב ויצמן במצבה היה כ-36,000 דולר ועלות השיפוץ כ-18,000 דולר בתוספת מע"מ, ושווי הדירה ברחוב נורדאו היה כ-40,000 דולר ועלות השיפוץ כ-18,000 דולר בתוספת מע"מ. עלות השיפוץ הגיעה אפוא לכמחצית משווי כל דירה.
חוות הדעת מ-2022 העריכה את עלות השיפוץ ב-56,000 ש"ח לדירה ברחוב ויצמן וב-33,000 ש"ח לדירה ברחוב נורדאו, לפי עלויות שיפוץ משנת 1992 בהצמדה למדד עד 2021. הוועדה מצאה שההערכות אינן סבירות: הן נמוכות מההערכה של 2006, שהייתה כ-81,000 ש"ח לפי שער ממוצע של כ-4.5 ש"ח לדולר, אף שנערכו חמש עשרה שנה אחריה ואחרי השריפה. חוות הדעת לא עסקו בכדאיות כלכלית, לא הוצגו נתונים על דמי שכירות אחרי השיפוץ, ולא הובאו ראיות לעלות השיפוץ שעשו הרוכשים. הוועדה לא מצאה בסיס לקבוע כדאיות כלכלית, והטילה ספק בכך שלמבחן משקל משמעותי בשאלה אם נכס הוא דירת מגורים.
הצהרות המוכר בפני רשויות אחרות
ביום 14 בפברואר 2021, אחרי בקשות חוזרות של מנהל העיזבון, אישרה עיריית חיפה פטור מארנונה לשתי הדירות לפי סעיף 330(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש], פטור שניתן לנכס הרוס או ניזוק שאינו ראוי לשימוש. בבקשה למתן הוראות לבית המשפט לענייני משפחה כתב מנהל העיזבון שהדירה ברחוב נורדאו אינה ראויה למגורים, שלדירה ברחוב ויצמן לא ניתן היה להיכנס, ושהכשרת הדירות לנופש מצריכה מימון של סכומים גבוהים ביותר.
מנהל מיסוי מקרקעין טען שמנהל העיזבון מושתק מלטעון אחרת לצורך הטבת מס. הוועדה קבעה שהחלטה של רשות אחרת לפי חוק אחר, שנועד לתכלית אחרת, אינה משנה את טיב הנכס או את ייעודו, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהצהרות המוכר שהדירות אינן ראויות למגורים ושהכשרתן אינה כדאית.
אחידות בין שומת המוכר לשומת הרוכש
בשומות מס הרכישה של רוכשי הדירות סווגו הדירות כדירות מגורים. מנהל העיזבון ביקש לקבל את השומות וטען שאי אפשר לקבוע דין אחד למוכר ודין אחר לרוכש. ביום 16 בינואר 2025 הודיע מנהל מיסוי מקרקעין שהסיווג בשומות הרוכשים נעשה בשגגה, ושהחל בהליך לתיקונן. הוועדה קבעה שנדרשת אחידות בין השומה למוכר לבין השומה לרוכש בשאלה אם הנכס הוא דירת מגורים, ושמנהל מיסוי מקרקעין אינו רשאי לקבוע קביעות סותרות. משום שהמנהל תיקן את שומות הרוכשים, אין המוכר יכול להיתלות בטעות. בו"ע 15365-08-24 תוסייה-כהן נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (15 בספטמבר 2026) (להלן: "עניין תוסייה-כהן") שימש דיווח המוכרים על מכירת דירת מגורים מזכה ראיה נגד הרוכשים, שטענו לדירת מעטפת.
הקביעה השפיעה גם על החישוב. בשומה לפי מיטב השפיטה ניכה מנהל מיסוי מקרקעין פחת, וניכוי הפחת מקטין את יתרת שווי הרכישה ומגדיל את השבח. הוועדה הורתה לבטל את ניכוי הפחת, משום שנקבע שהדירות אינן דירות מגורים.
נטל ההוכחה
בהליכי מס נטל הראיה מוטל על הנישום, ובפרט כשהוא מבקש פטור או הקלה, משום שהוא המוציא מחברו (ע"א 852/86 פקיד שומה ירושלים נ' מ.ל.ל. חיפה עיבוד נתונים אלקטרוניים בע"מ, פ"ד מג(1) 670 (1989); ע"א 6486/02 להב נ' מנהל מס שבח מקרקעין (9 באוקטובר 2005)). מוכר שמבקש פטור או חישוב ליניארי מוטב צריך להוכיח שהנכס הוא דירת מגורים.
בעניין שוורץ ויתרו הצדדים על הבאת ראיות, וההכרעה ניתנה על יסוד כתבי הטענות, נספחיהם והסיכומים. לא הוצגה ראיה לשימוש בדירות לפני פטירת הבעלים בשנת 1990, ולא מידע אם הושכרו אי פעם למגורים או למטרה אחרת, והוועדה קבעה שהנטל לא הורם. גם הטענה שהדירות הוזנחו בגלל מחדלי מנהל עיזבון קודם לא הוכחה: לא הוצג מתי מונה, ולא אילו אפשרויות פעולה ומימון עמדו לרשותו.
טענה חדשה בשלב ההשגה
סעיף 87 לחוק מאפשר למנהל מיסוי מקרקעין לבחון מחדש בשלב ההשגה את השומה שהוציא, וסעיף 87א קובע שמי שערך את השומה לא יחליט בהשגה עליה. לפי עניין שוורץ, הגורם שדן בהשגה רשאי לדחות את השומה העצמית מטעמים אחרים או נוספים על אלה שבשומה לפי מיטב השפיטה, בתנאי שנתן לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו, כנדרש בסעיף 87(ז).
בשומה לפי מיטב השפיטה לא נטען שהדירות אינן דירות מגורים. הטענה עלתה לראשונה בדיון בהשגה ביום 12 במאי 2024, אחרי שמנהל העיזבון מסר את חוות הדעת השמאיות על מצב הדירות. מנהל העיזבון הגיב בעל פה והגיש השלמת טיעון בכתב, והוועדה דחתה את טענתו להרחבת חזית אסורה.
בעניין תוסייה-כהן קבעה הוועדה שדיון בהשגה, כמו בשלב א', צריך להתקיים פנים אל פנים, ושיחה טלפונית אינה דיון שומתי כדין. הפגם לא שינה את התוצאה באותו מקרה, משום שהעורר אישר שלא נמנע ממנו להגיש מסמך או ראיה, והוועדה ציינה, בהפניה לו"ע (מרכז) 45230-06-22 סאלם נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (13 ביולי 2026), שהמשך הנוהג עלול להביא לפסילת ההליך השומתי.
להמשך
מקורות
חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, סעיפים 1, 9, 48א, 49, 49ב, 87 ו-87א · חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, סעיף 52 · פקודת העיריות [נוסח חדש], סעיף 330 · ע"א 668/82 כורש נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לט(2) 385 (1985) · ע"א 178/87 בטאט נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מג(1) 743 (1989) · ע"א 237/87 גולן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מד(3) 348 (1990) · ע"א 2170/03 שכנר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נט(2) 250 (2004) · ע"א 1046/12 חכים נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (21 בינואר 2014) · ע"א 6107/20 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' מעין (19 ביולי 2022) · ו"ע 4036-03-14 לין נ' מנהל מס שבח מקרקעין תל אביב (8 במרץ 2016) · ו"ע 20028-12-14 מנו נ' מנהל מיסוי מקרקעין (11 ביוני 2018) · ו"ע 1701-07-24 שוורץ נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה (17 באוגוסט 2026) · ו"ע (ת"א) 28079-10-15 מעין נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (19 ביולי 2020) · ו"ע (מרכז) 45230-06-22 סאלם נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (13 ביולי 2026) · ו"ע 15365-08-24 תוסייה-כהן נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (15 בספטמבר 2026) · תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974, תקנה 2(1)
סקירה כללית בלבד, ואינה ייעוץ משפטי. דיני המס והפסיקה מתעדכנים מעת לעת. עודכן ב-13 בנובמבר 2026.
