מתי חלה ירושה על פי דין

ירושה על פי דין חלה כשאין צוואה כלל, וגם כשיש צוואה שאינה מכסה את כל העיזבון. סעיף 66(ב) קובע שאם ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום צוואה ועל הנותר יינתן צו ירושה. שני המסלולים יכולים לפעול זה לצד זה באותו עיזבון.

מי נכלל במעגל היורשים

סעיף 10 מונה שתי קבוצות: בן זוגו של המוריש במות המוריש, וקרובי המוריש, שהם ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, והורי הוריו וצאצאיהם. סעיף 12 קובע את סדר העדיפות בין הקרובים: ילדי המוריש קודמים להוריו, והוריו קודמים להורי הוריו. משמעות הסדר היא שקבוצה קרובה יותר חוסמת לחלוטין את הרחוקה ממנה, ולא מתחלקת איתה. אם יש ילדים, ההורים אינם יורשים כלל.

סעיף 13 קובע שילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכך גם הוריו ביניהם והורי הוריו ביניהם. החוק אינו מבחין בין בן לבת, בין בכור לצעיר, ובין ילד שגר עם המוריש לילד שלא.

חלקו של בן הזוג

סעיף 11(א) מטפל בבן הזוג בשני שלבים. תחילה הוא נוטל את המיטלטלין השייכים לפי המקובל ולפי הנסיבות למשק הבית המשותף, והחוק כולל בהם במפורש מכונית נוסעים. אלה יוצאים מהעיזבון לפני החלוקה. משאר העיזבון הוא נוטל חלק שנקבע לפי מי עוד נותר.

סעיף 11(ג) מוסיף קיזוז: מה שמגיע לבן הזוג מכוח עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה כתובה, מנוכה מחלקו בעיזבון.

ארבעה מצבים שחוזרים בפועל

כשיורש נפטר לפני המוריש

סעיף 14(א) קובע שילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, ילדיו יורשים במקומו, וכך גם לגבי ילדיהם של יתר קרובי המוריש. הנכדים אינם מצטרפים כשורה נוספת של יורשים אלא נכנסים לנעליו של ההורה שנפטר וחולקים ביניהם בשווה את החלק שהיה מגיע לו, לפי סעיף 14(ב). שני נכדים מבן שנפטר יקבלו יחד בדיוק את מה שהיה מקבל אביהם, ולא כל אחד חלק כמו דודיו.

לכלל הזה יש סייג. הוא אינו חל כאשר המוריש הניח בן זוג וגם הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א).

הסתלקות מירושה

יורש רשאי להסתלק מחלקו, וסעיף 15 קובע את התוצאה: מי שהסתלק שלא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, חלקו מתווסף לשאר היורשים לפי חלקיהם. כלומר אפשר להסתלק לטובת נמען מסוים רק בתוך שלוש הקטגוריות האלה. הסתלקות לטובת כל אדם אחר אינה מכוונת את החלק אליו, אלא מפזרת אותו בין יתר היורשים. מי שרוצה להעביר את חלקו למישהו אחר עושה זאת בדרך של העברה לאחר קבלת הצו, ולא בדרך של הסתלקות, ולשתי הדרכים משמעות מס שונה.

בני זוג שאינם נשואים

סעיף 55 קובע שאיש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף ואינם נשואים זה לזה, ובשעת מותו של אחד מהם אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהיה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים. ההוראה חלה בהיעדר הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה. שני התנאים שנבחנים בפועל הם קיומם של חיי משפחה במשק בית משותף, ושאיש מבני הזוג לא היה נשוי לאדם אחר באותה עת.

אימוץ, ובאין יורש

סעיף 16 קובע שמי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וצאצאי המאומץ יורשים אף הם את המאמץ. סעיף 17 קובע שבאין יורש לפי סעיפים 10 עד 16 תירש המדינה, ושהנכסים ישמשו למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד.

מה החלוקה הסטטוטורית אינה פותרת

החלוקה לפי החוק קובעת חלקים, לא נכסים. כשעיקר העיזבון הוא דירה אחת, התוצאה היא בעלות משותפת של בן הזוג והילדים באותה דירה, בלי מנגנון מוסכם למכירה, להשכרה או לקביעת מי גר בה. משם מגיעות תביעות פירוק שיתוף בין יורשים. מוריש שרוצה למנוע את המצב הזה עושה זאת בצוואה, ולא באמצעות החוק.

נקודה שנייה נוגעת ליורש שגר מחוץ לישראל. הצו הישראלי חל על נכסים בישראל, וההכרה בו במדינה אחרת אינה אוטומטית. במקביל, ישראל אינה מטילה מס עיזבון, אבל היורש עשוי להיות חייב במס במדינת מושבו על מה שקיבל.

להמשך באתר

מקורות

חוק הירושה, התשכ"ה-1965, סעיפים 9 עד 17, 55 ו-66

האמור הוא מידע כללי ואינו חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ פרטני. חלוקת עיזבון נגזרת מנתוני המקרה, ומצבים כמו ידועים בציבור, אימוץ, יורש שנפטר לפני המוריש או נכסים מחוץ לישראל משנים את התוצאה.